אני קמה בעשרה לתשע בבוקר(אחרי שהלכתי לישון בשש), מתיישבת מול המחשב, ולא זזה ממנו עד שתיים לפחות. לומדת.
לפעמים יוצאת שנייה מהזום להכין איזה קפה או משהו, לעורר את עצמי.
וחוזרת.
מזל שלא חייבת לפתוח מצלמה... יש שיעורים שהם פשוט רעש רקע מעצבן בזמן שאני מנסה להכין שיעורי בית במקצוע אחר, ודווקא אבא שלי נהנה להקשיב, ואפילו עונה תשובות למורה, מזל שאנחנו על השתק :)
לא שזה עוזר לי להכין את השיעורים... נסו אתם להתרכז במתמטיקה בזמן שאיזה מורה יושבת וטוחנת לך את המוח עם איזה משהו לא חשוב, ועוד צועקת כי לא יודעת אם שומעים אותה... אז תגידו לי להשתיק אותהלהנמיך, אבל אני חייבת להקשיב אפילו טיפה, כי עוד שבועיים יש על זה מבחן...
קיצר, נדפקתי.
אז סבבה, אחרי כמה שעות על המחשב, אני עושה עצירה בסביבות שתיים, אוכלת ארוחת בוקר (אם יש משהו..) או מגרדת איזה פרי מהמקרר, והופ - חוזרת למחשב, למצגת שצריך להגיש היום, ולעוד שיעור בארבע...
פיוו, זה נגמר.
סופסוף.
אין עוד שיעורים להיום (וגם זה לא בטוח, לפעמים יש גם בערב...)
אבל עכשיו החלק הקשוח באמת - שיעורי בית.
כל מורה חושבת שהיא היחידה שלימדה אותנו היום, או השבוע, או בכלל! וכמות השיעורי בית בלתי הגיונית בעליל.
שבוע שעבר ישבתי 12 שעות מול המחשב משלימה שיעורים וסרטונים לשיעורי בית, ועדיין לא גמרתי להשלים... חברה שלי אמרה לי שזה לא אנושי. הסכמתי איתה לגמרי.
12 שעות מול מחשב. רובוט. מכונה.
זה אנושי??
והנה הגיע שבוע חדש, תחילתו של עונת מבחנים, ואני עוד בהשלמות משבוע שעבר... נישארת ערה כל לילה ומנסה להכריח תא עצמי לעשות משהו, ללמוד. מתמטיקה לא עשיתי כבר 5 פעמים, וזה לא עוזר לי לקלוט את החומר שהשיעורים בתשע בבוקר (כדי שכולם יקומו).
אתמול היה מבחן, ומחר עוד אחד (על אחד מהשיעורים שפחות הקשבתי.. חייבת להשיג את כל החומר!), וביום ראשון מבחני מגמות (ואני עושה שתי מגמות! איך אעשה את זה? אין לי תשובה)
אז כן, עמוס לי.
תבינו אותי.
אבל זה לא יגרום לשיעורי בית להתמוסס או לפחות מעצמם, אז כדאי שאלך להכין אותם.
בהצלחה לי.
;){kind=link}